<h1>כל בו הלכ' סעודה סימן כ"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כל שהוא מין דגן מחמשת המינין כגו' חטה ושעור' וכסמת ושבולת שועל ושפון בזמן שאוכלין אותן על ידי טחינה ואפיה שיעשה מהן פת מברך עליהן המוציא ושלש ברכות, ואם יעשה מהן מעשה קדרה כגון קמח מבושל או חטין מבושלין או תבשיל של חוטי בצק אם יאכלו בלא פת מברכין עליהן תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השד' ועל ארץ חמדה טובה ורחב' שנתת והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על עירך ועל עמך ועל נחלתך ובנה ירושלים עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברך שמך עליה בקדושה ובטהר' כי אל טוב ומטיב אתה בא"י על הארץ ועל המחיה, וברכה זו נקראת מעין שלש פיר' מעין ברכת המזון. על המחיה מעין ברכת הזן. ועל ארץ חמד' מעין ברכת הארץ. רחם ה' על עירך מעין בונה ירושלים. כי אל טוב מעין הטוב והמטיב. אמנם אינה מן המנין לפי שאינ' מן התורה.
